Vayedaber

רִבִּי יוּדָה בָּעֵי. כְּמָה דְּתֵימַר תַּמָּן. וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ. וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ. אֲפִילוּ מִקְצַת אִשְׁתּוֹ. וְדִכְוָותָהּ תַּחַת אִישֵׁךְ. אֲפִילוּ מִקְצַת אִישֵׁךְ. הֵיךְ עֲבִידָה. קִינֵּא לָהּ עוֹדָהּ אֲרוּסָה וּכְנָסָהּ וְנִסְתְּרָה. מַשְׁקֶה אוֹתָהּ עַל קִינּוּיוֹ. קִינֵּא לָהּ עוֹדָהּ שׁוֹמֶרֶת יָבָם וּכְנָסָהּ וְנִסְתְּרָה. מַשְׁקֶה אוֹתָהּ עַל קִינּוּיוֹ. קִינֵּא לָהּ עוֹדָהּ אֲרוּסָה וּכְנָסָהּ וְנִסְתְּרָה וְיָדַע בָּהּ. תֵּצֵא בִּכְתוּבָּתָהּ. וְאִם לָאו תֵצֵא בְּלֹא כְתוּבָּה. [קִינֵּא לָהּ עוֹדָהּ שׁוֹמֶרֶת יָבָם וּכְנָסָהּ וְנִסְתְּרָה וְייָדַע בָּהּ. תֵּצֵא בִּכְתוּבָּתָהּ. וְאִם לָאו תֵצֵא בְּלֹא כְתוּבָּה.] קִינֵּא לָהּ בַּעֲלָהּ וּמֵת וְנָֽפְלָה לִפְנֵי יָבָם וּכְנָסָהּ וְנִסְתְּרָה. מַשְׁקֶה אוֹתָהּ עַל קִינּוּיוֹ. לֹא קִינֵּא לָהּ בַּעֲלָהּ וָמֵת וְנָֽפְלָה לִפְנֵי הַיָּבָם וְקִינֵּא לָהּ וְלֹא הַסְפִּיק לִכְנוֹס עַד שֶׁמֵּת וְנָֽפְלָה לִפְנֵי אָחִיו. אֵינוֹ מַשְׁקֶה אוֹתָהּ. שֶׁלֹּא נָֽפְלָה לוֹ אֶלָּא מַחְמַת אָחִיו הָרִאשׁוֹן. אֲבָל אִם קִינֵּא לָהּ הַיָּבָם וּכְנָסָהּ וָמֵת וְנָֽפְלָה לִפְנֵי הַיָּבָם וּכְנָסָהּ וְנִסְתְּרָה. מַשְׁקֶה אוֹתָהּ עַל קִינּוּיוֹ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ונפלה לפני אחיו השני. שלא נפלה לו אלא מחמת אחיו הראשון. דעדיין זיקת אחיו הראשון עליה ואיהו לא קינא לה:

וכנסה. דהויא לה כאשתו ואם מת ונפלה לפני יבם אחר וכנסה כו' משקה השני על קינוי של הראשון:

ר' יודה בעי. על הא דאמרי' לעיל דאימעוט משתיה ולא מקינוי:

כמה. דאמרינן בקינוי אשתו ואפילו מקצת אשתו כן נימא נמי תחת אישך דכתיב בהשקא' ואפי' מקצת אישך ולא משני מידי:

היך עבודה. מילתא באפי נפשה היא ולאו אדר' יודה קאי אלא דמפרש ה''ד דין ארוסה ושומרת יבם דאמרי' לא שותות היינו דוקא בעוד' ארוסה ושומרת יבם אבל אם קינא לה בעודה ארוסה וכנסה ונסתרה אח''כ משקה אותה על קינויו שקינה לה בעודה ארוסה וכן בשומרת יבם וכן אמרי' בבבלי דף כ''ה אין מקנין לארוסה להשקותה כשהיא ארוסה אבל מקנין לארוסה להשקותה כשהיא נשואה. וידע בה. שבא עליה אח''כ מלשון ואיש לא ידעה:

תצא בכתובתה. הואיל והוא גרם לה שלא תשתה לא הפסידה כתובתה כדאמרי' לקמן ושבעלה בא עליה בדרך נוטלת כתובה ולא שותה וקמ''ל דגם בארוסה הדין כן דלא תימא הואיל וקדמה הקינוי לנישואין הפסידה כתובה:

ואם לאו כו'. כדין כל הסוטות:

משקה אותה. היבם על קינויו של אחיו שהרי כנסה:

מַתְנִיתִין דְּבֵית שַׁמַּי. דְּבֵית שַׁמַּי אוֹמְרִים. נוֹטֶלֶת כְּתוּבָּתָהּ וְלֹא שׁוֹתָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. תַּמָּן טַעֲמַייהוּ דְּבֵית שַׁמַּי. אוֹמֶרֶת. הָבֵיא לִי בַעֲלִי וַאֲנִי שׁוֹתָה. 19a בְּרַם הָכָא יוֹדַעַת הָֽייְתָ שֶׁאֵין אֲרוּסָה שׁוֹתָה. לָמָּה הִכְנִיסָה עַצְמָהּ לְמִסְפֵּק הַמְרוּבֶּה הַזֶּה. בִּשְׁבִיל לְפוֹסְלָהּ מִכְּתוּבָּתָהּ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מתניתא דב''ש. לשון שאילה הוא אם מתני' אתיא נמי כב''ש או לא דב''ש אמרי לקמן גבי מתו בעליהן נוטלות כתובה ולא שותות ובמתני' משמע דכל היכי דלא שותה לא נוטלת כתובה:

אמר ר' יוסי. אפי' כב''ש אתייא דשאני תמן דטעמייהו דב''ש אומרים נוטלת כתובה מפני שהיא אומרת הביאו לי בעלי כו' ואין העיכוב ממנה:

ברם הכא יודעת היית כו'. כלומר שלא תוכל לברר הספק דהרי אינה שותה ולמה הכניסה עצמה לספק המריבה הזה להסתתר:

בשביל לפוסלה מכתובתה. כלומר שהיא עצמה גרמה בשביל סתירתה להפסיד כתובתה:

תַּמָּן תַּנִּינָן אַייְלוֹנִית וּזְקֵינָה וּשְׁאֵינָהּ רְאוּיָה לִוְולָד לֹא שׁוֹתָה וְלֹא נוֹטֶלֶת כְּתוּבָּה. שֶׁנֶּאֱמַר וְנִקְּתָה וְנִזְרְעָה זָרַע. הָרְאוּיָה לְהַזְרִיעַ זֶרַע. יָצָאת זוֹ שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לְהַזְרִיעַ זֶרַע. הָתִיבוּן. הֲרֵי אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל הֲרֵי הִיא אֵינָהּ רְאוּיָה לְהַזְרִיעַ זֶרַע. שַׁנְייָא הִיא. דִּכְתִיב וְלֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ בְּעַמָּיו. תַּמָּן תַּנִּינָן. מַמְזֵר פּוֹסֵל וּמַאֲכִיל. כֵּיצַד. וְהָכָא הוּא אָמַר הָכֵין. אָמַר רִבִּי תַּנְחוּמָא. תַּמָּן וְזֶרַע אֵין לָהּ מִכָּל מָקוֹם. בְּרַם הָכָא זֶרַע כָּשֵׁר. לֹא זֶרַע פָּסוּל. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. כְּלוּם הַמַּיִם בָּאִין אֶלָּא לְהַתִּירָהּ לְבֵיתָהּ. וְזוֹ כֵיוָן שֶׁנִּסְתְּרָה אֹמְרִים לוֹ. הוֹצֵא.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

וזו כיון שנסתרה. כלומר לאחר סתירה עוד אומרים לו הוצא דאסורה עולמית עליו ואינה ראויה לקיימה אי נמי כיון שאסורה גרסינן:

ור' יוסי בר' בון. קאמר דהיינו טעמא דפסולות אינן שותות דכלום המים המרים באין אלא להתירה לביתה:

אבל הכא זרע כשר לא זרע פסול גרסי'. ונזרעה זרע משמע דוקא הראוי לזרע כשר פרט לאלמנה לכ''ג כו':

מ''מ. אפי' זרע פסול כדדריש התם אין לה עיין לה:

תמן וזרע אין לה. כתיב בבת כהן החוזרת לבית אביה אם אין לה זרע מבעלה ישראל:

ופריך תמן תנינן. בסוף פרק ז' דיבמות ממזר פוסל בתרומה ומאכיל כיצד כו' כדמפרש התם דאלמא זרע פסול מיקרי זרע והכא הוא אומר הכין דלאו זרע הוא:

שנייא היא. התם דכתיב ולא יחלל זרעו דזרע חלל מיקרי ולאו זרע מעליא והה''ד לשאר פסולין דילפינן מינה:

הרי אלמנה לכ''ג. והה''ד כל הפסולין דחשיב במתני' דראוי' לזרע ואפ''ה לא שותות:

ונקתה ונזרעה זרע. בראוי' לזרע הקפיד הכתוב:

תמן תנינין לקמן הלכה ג':

משנה: וְאֵילּוּ לֹא שׁוֹתוֹת וְלֹא נוֹטְלוֹת כְּתוּבָּה. הָאוֹמֶרֶת טְמֵיאָה אֲנִי לָךְ וְשֶׁבָּאוּ לָהּ עֵדִים שֶׁהִיא טְמֵיאָה הָאוֹמֶרֶת אֵינִי שׁוֹתָה וְאָמַר בַּעֲלָהּ אֵינִי מַשְׁקֶה וְשֶׁבַּעֲלָהּ בָּעֲלָהּ בַּדֶּרֶךְ נוֹטֶלֶת כְּתוּבָּה וְלֹא שׁוֹתָה. מֵתוּ בַּעֲלֵיהֶן עַד שֶׁלֹּא יִשְׁתּוּ בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים נוֹטְלוֹת כְּתוּבָּה וְלֹא שׁוֹתוֹת וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים לֹא שׁוֹתוֹת וְלֹא נוֹטְלוֹת כְּתוּבָּה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ולא שותות. דכתי' והביא האיש את אשתו. וב''ה אומרים לא שותות כו'. ובנוסחת הבבבלי או שותות כו' כלומר דמתוך שלא שותות לא נוטלות כתובה דשטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי ולנוסחא דהכא טפי בפשיטות הוא ולא צריך לפרש מתוך כו':

ב''ש אומרים. נוטלות כתובה. בבבלי מפרש טעמייהו דס''ל שטר העומד לגבות כגבוי דמי:

מתו בעליהן. של כל הסוטות הראויות לשתות ולא הספיקו להשקותן עד שמתו:

מתני' אמר בעלה איני משקה ושבעלה בעלה כו'. שהוא גרם לה שלא תשתה נוטלת כתובתה:

הלכה: אֵילּוּ לֹא שׁוֹתוֹת וְלֹא נוֹטְלוֹת כְּתוּבָּה. הָאוֹמֶרֶת טְמֵיאָה אֲנִי לָךְ כול'. אָמַר רִבִּי יֹאשִׁיָּה. סָח לִי זְעִירָא מִשּׁוּם אַנְשֵׁי יְרוּשָׁלֵם. שְׁלֹשָׁה הֵן שֶׁאִם בִּקְּשׁוּ לִמְחוֹל מוֹחֲלִין לָהֶן וְאֵילּוּ הֵן. סוֹטָה וּבֶן סוֹרֵר וּמוֹרֶה 19b וְזָקֵן מַמְרָא כול'.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

נשמעינ'. לזה מן הדא דתנן פ' מצות חליצה בחליצת קטנה דכשירה לר''מ בדיעבד וכדפרישית שם לפי גירסא דהאי תלמודא:

סתם. ולא בשמיה דר' יוחנן:

דר''מ היא. הא דקתני דוקא בדיעבד כשירה דס''ל אין חולצין כו' לכתחילה אבל לרבנן אפי' לכתחילה וה''נ גזירה דרבנן בעלמא היא כמפורש שם דהוקשה אשה לאיש אסמכתא בעלמא היא לר''מ וש''מ דלא קניס ר''מ בשארי דברים דאמרי בהו דלכתחילה לא:

וזקן ממרא. שהמרה על פי ב''ד אם רצו למחול מוחלין. וסיים שם בסנהדרין וכשבאתי אצל ר' יהודה בן בתירא לנציבין על שנים הודה לי על א' לא הודה לי על זקן ממרא לא הודה לי כדי שלא ירבו המחלוקת בישראל. וכן הוא בבבלי פירקין:

גמ' סוטה. אם רצה הבעל למחול על קינויו מוחל:

ובן סורר ומורה. אם רצו אביו ואמו למחול לו מוחלין:

ובכל הדברים ר''מ קונס. בעי' היא אם בכל מקום ששמענו לר''מ דא' בעלמא לכתחילה לא משום גזירת חכמים ואם עברה על גזירת חכמים אם קניס לה ר''מ נמי כדהכא:

גמ' אל תשג גבול עולם. למעוברת חבירו קדריש דגבול ראשונים הוא:

ובשדה יתומי' אל תבוא. למינקת חבירו דהטעם משום ולד הוא שמא יתעכר החלב כדאיתא בבבלי פ' החולץ דף מ''ב:

משנה: מְעוּבֶּרֶת חֲבֵירוֹ וּמֵינֶקֶת חֲבֵירוֹ לֹא שׁוֹתָה וְלֹא נוֹטֶלֶת כְּתוּבָּה דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים יָכוֹל הוּא לְהַפְרִישָׁהּ וּלְהַחֲזִירָהּ לֲאַחַר זְמָן. אַיילוֹנִית וּזְקֵינָה וּשְׁאֵינָהּ רְאוּיָה לִוְלָד לֹא שׁוֹתָה וְלֹא נוֹטֶלֶת כְּתוּבָּתָהּ. רִבִּי לָֽעְזָר אוֹמֵר יָכוֹל הוּא לִישָּׂא לוֹ אִשָּׁה אֲחֶרֶת וְלִפְרוֹת וְלִרְבּוֹת מִמֶּנָּהּ. וּשְׁאָר כָּל הַנָּשִׁים אוֹ שׁוֹתוֹת אוֹ לֹא נוֹטְלוֹת כְּתוּבָּה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מתני' מעוברת חבירו. שמת או שגירש' והניחה מעוברת או מניקה ואסרוה חכמים להנשא עד שיהא הולד בן שתי שנים והלך זה ונשאה קודם הזמן וקינא לה ונסתרה:

לא שותה. שהרי אינה ראויה לקיימה דס''ל לר''מ הנושא מעוברת חבירו כו' יוציא ולא יחזיר עולמית כדאמר בגמ' ואין הלכה כר''מ:

יכול הוא להפרישה. עד כ''ד חודש ולהחזירה הילכך ראוי' לאישות קרינא בה:

איילונית. דוכרניתא דלא ילדה וממעי אמה היא כך ואין לה סימני אשה לא דדים ולא שערות וקולה עבה:

ושאינה ראוי' לילד. ששתת כוס עיקרין ואסורות לקיימן למי שאין. לו בנים:

יכול הוא לישא לו אשה אחרת. ויהיה מותר לקיים את זאת הילכך ראוי' לאישות הוא ובגמ' מפרש פלוגתייהו:

הלכה: מְעוּבֶּרֶת חֲבֵירוֹ וּמֵינֶקֶת חֲבֵירוֹ כול'. לֹא יִשָּׂא אָדָם מְעוּבֶּרֶת חֲבֵירוֹ וּמֵינֶקֶת חֲבֵירוֹ. וְאִם נָשָׂא עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר. אַל תַּשֵּׂג גְּבוּל עוֹלָם (אֲשֶׁר גָּֽבְלוּ רִאשׁוֹנִים) וּבִשְׂדֵי יְתוֹמִים אַל תָּבוֹא. הַנּוֹשֵׂא מְעוּבֶּרֶת חֲבֵירוֹ וּמֵינֶקֶת חֲבֵירוֹ יוֹצִיא וְלֹא יַחֲזִיר עוֹלָמִית. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. יָכוֹל הוּא לְהַפְרִישָׁהּ וּלְהַחֲזִירָהּ לְאַחַר זְמָן. וּבְכָל הַדְּבָרִים רִבִּי מֵאִיר קוֹנֵס. נִשְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. קְטַנָּה שֶׁחָֽלְצָה תַּחֲלוֹץ מִשֶּׁתַּגְדִּיל. וְאִם לֹא חָֽלְצָה חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁירָה. רִבִּי מָנָא אָמַר לָהּ סְתָם. רִבִּי יִצְחָק בְּרֵיהּ דְּרִבִּי חִייָה כְּתוֹבָה בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. דְּרִבִּי מֵאִיר הִיא. דְּרִבִּי מֵאִיר אָמַר. אֵין חוֹלְצִין וְאֵין מְייַבְּמִין אֶת הַקְּטַנָּה. שֶׁמָּא תִימָּצֵא אַיילוֹנִית.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

נשמעינ'. לזה מן הדא דתנן פ' מצות חליצה בחליצת קטנה דכשירה לר''מ בדיעבד וכדפרישית שם לפי גירסא דהאי תלמודא:

סתם. ולא בשמיה דר' יוחנן:

גמ' סוטה. אם רצה הבעל למחול על קינויו מוחל:

ובן סורר ומורה. אם רצו אביו ואמו למחול לו מוחלין:

גמ' אל תשג גבול עולם. למעוברת חבירו קדריש דגבול ראשונים הוא:

ובשדה יתומי' אל תבוא. למינקת חבירו דהטעם משום ולד הוא שמא יתעכר החלב כדאיתא בבבלי פ' החולץ דף מ''ב:

תַּנֵּי. מֵנִיקָה שֶׁמֵּת בַּעֲלָהּ לֹא תִנָּשֵׂא עַד עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה חֳדָשִים. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. שְׁמוֹנָה עָשָׂר חוֹדֶשׁ. רִבִּי יוֹנָתָן בֶּן יוֹסֵי אוֹמֵר. בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים. עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה חֳדָשִים. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים. שְׁמוֹנָה עָשָׂר חוֹדֶשׁ. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. אִם כְדִבְרֵי הָאוֹמֵר. עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה חוֹדֶשׁ. מוּתֶּרֶת לְהִינָּשֵׂא לְאַחַר עֶשְׂרִים וְאֶחָד חוֹדֶשׁ. וְאִם כְדִבְרֵי הָאוֹמֵר. שְׁמוֹנָה עָשָׂר חוֹדֶשׁ. מוּתֶּרֶת לְהִינָּשֵׂא לְאַחַר חֲמִשָּׁה עָשָׂר חוֹדֶשׁ. לְפִי שֶׁאֵין הֶחָלָב נֶעֱכָר אֶלָּא לְאַחַר שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

תני מניקה כו'. ברייתא הובאה בבבלי כתובות דף ס':

ר' יונתן בן יוסי אומר כו'. דהן הן מחלוקתן של ב''ש וב''ה:

אם כדברי האומר. הכרעת עצמו הוא דלדברי האומר כ''ד כו' כדמפרש טעמא לפי שאין החלב נעכר אלא לאחר ג' חדשים דאז הוכ' עוברה משום דעיקר חשש במינקת חבירו שמא תתעבר ותצטרך לגמול את בנה וזה אינו אביו שיקנה לו ביצים וחלב:

רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא אָמַר. עֲקַבְיָה שָׁאַל אֶת רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ וְהוֹרֵי לֵיהּ. עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה חֳדָשִׁים. רִבִּי יִרְמְיָה. עֲקַבְיָה שָׁאַל אֶת רִבִּי חֲנִינָא וְהוֹרֵי לֵיהּ. עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה חֳדָשִׁים. מָה. תְּרֵין עוֹבְדִין הֲווֹן. חַד בְּשֵׁם רִבִּי חֲנִינָא וְחַד בְּשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. רִבִּי מָנָא הוֹרֵי. שְׁמוֹנָה עָשָׂר חוֹדֶשׁ וְצָם כָּל הַהוּא יוֹמָא. רִבִּי מַר עוּקְבָּא הוֹרֵי בְּאַרְבֵּלִי. עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה חוֹדֶשׁ. וַאֲפִילוּ מֵת הַתִינּוֹק.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מה. מה זה דחידש ר' ירמיה אם נימא דפליג על ר' יעקב דלאו ר''ל הורה ליה אלא רבי חנינא:

תרין עובדין הוון. לא פליג אלא שני המעשים והשאלות אמת הן:

חד כו'. וקמ''ל דר' חנינא נמי הורה הלכה למעשה הכי:

וצם כל ההוא יומא. על שהורה להתיר קודם כ''ד חדש:

בארבלי. שם מקום:

ואפי' מת התינוק. דלא פלוג רבנן. אבל בבבלי שם מסיק והלכתא מת מותר גמלתו אסור:

מוֹדִין חֲכָמִים לְרִבִּי אֶלְעָזָר שֶׁאִם הָיוּ לוֹ אִשָּׁה וּבָנִים שֶׁהִיא שׁוֹתָה וְנוֹטֶלֶת כְּתוּבָּה. הָיָה לוֹ אִשָּׁה וּבָנִים וּמֵתוּ בֵּין קִינּוּי לִסְתִּירָה כְּבָר נִרְאֵית לִשְׁתּוֹת. לא הָיָה לוֹ אִשָּׁה וּבָנִים וּמֵתוּ בֵּין קִינּוּי לִסְתִּירָה כְּבָר נִרְאֵית שֶׁלֹּא לִשְׁתּוֹת.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מודים חכמים לר''א במתני' באיילונית כו':

שאם היה לו אשה ובנים. או אשה או בנים בשעת קינוי דאז מותר לקיימן:

שהיא שותה. דלא פליגי אלא כשאין לו ולא ס''ל טעמא דר''א מפני שיכול לישא אשה אחרת:

כבר נראית לשתות. בשעת קינוי ושותת ואע''ג דאין לו עכשיו:

לא היה לו אשה ובנים ונולדו לו בין קינוי לסתירה גרסינן:

כבר נראית שלא לשתות. אע''פ דיש לו בשעת סתירה דהכל הולך אחר שעת הקינוי:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source